אודות

בס"ד

תולדות כפר התימנים בסילוואן- והתחדשותו

בשנת תרמ"א (1881),פשטה השמועה בתימן כי רוטשילד "מלך היהודים" קנה אדמות בארץ ישראל,וכי הרשות נתונה מאת הסולטאן התורכי ליהודים לבוא וליישב את ארצם.  ושמחו מאד כל יהודי תימן שמחה גדולה עד מאד וחשבו ממש שהגיעה הגאולה העתידה,ובאותה שנה או שנה שאחריה יגאלו,ושזו התחלת הגאולה.ונתעוררו כל יושבי תימן בהתלהבות גדולה עד שכל איש וכל משפחה,יתום ואלמנה,מבקשים למכור בתיהם וכל כליהם ובגדיהם וספרי הקודש אשר להם ולהעתיק ישובם מתימן ולילך לדור בירושלים(מזכרונות ר' שלום אלשיך). שתי משפחות ראשונות יצאו מצנאע באמצע סיון תרמ"א,וחמש משפחות נוספות לאחר תשעה באב של אותה השנה,הן הגיעו ארצה בערב ראש השנה תרמ"ב, העולים כתבו אל אחיהם שבתימן כי טובה הארץ. בחשוון תרמ"ב עלו ארצה כמאה וחמישים נפש ומאז לא פסקו שיירות העולים.בשנת תרס"ח (1908) הגיע מניין יהודי תימן בירושלים לאלפיים וחמש מאות נפש,וביפו למאתיים נפש.אעלה בתמר נקראה עלייה זו-אם העליות מתימן,ע"ש הפסוק "אמרתי אעלה בתמר"(שיר השירים ז' ט') ו"תרמב" אותיות "בתמר".   עקב חזותם השונה שררה בתחילה סביב העולים אווירת חשד שמא אינם אלא ערבים,ויהודי ירושלים לא ששו לעזרתם.בלית ברירה נאלצו העולים להתגורר בכוכים ובמערות ליד קבר שמעון הצדיק ובמורדות הר הזיתים סמוך לסילוואן,ולא היה שום אדם בעולם שיכול לסבול מה שסבלו התימנים בירושלים ת"ו,בקיץ ישנו תחת אוויר השמים בצל העצים ובחורף במערות.נטושים ועזובים עטופים ברעב מקטנם ועד גדולם. בחשוון תרמ"ד (1884) הקים ר' ישראל דב פרומקין את "עזרת נידחים" החברה הוקמה בלונדון לתפארת משה ויהודית מונטיפיורי וחברו בה יהודים מא"י ומהתפוצה,מטרת החברה היתה "לעזור לאחינו העניים בדיור ובמציאת עבודה ולמנוע את נפילתם ביד המיסיון " והראשונים שנעזרו בה היו עולי תימן.   החברה נצרכה גם לתורמי קרקעות,ומבין כמה הצעות נתקבלה אדמתו של חכם  בועז הבבלי במוהר"ר יהונתן מזרחי ס"ט, לא עשיר היה אבל ישר לב וחובב א"י בכל רגשי ליבו ונפשו הטהורה שאפה לכונן שכונה על יד מי השילוח שמי מעיין וגנים סביב לה הוא שמסר מחצית מששה עשר אלף האמות שהיו לו בצלע הר הזיתים לכולל הספרדים לבנות בתים לעולי תימן,כיוון שנאספו כספים וניתנה אדמה ניגשה החברה מייד לבנייה,ב-י בחשוון תרמ"ה הונחה אבן פינה לבניית שלושה בתים ובנר שני של חנוכה באותה שנה נחנכו שלושת הבתים האשונים בכפר השילוח.בשנת תרנ"א (1891) עמדו בכפר השילוח 65 בתים של עזרת נידחים בתים אלו הוקדשו כחוק לטובת עניי ירושלים היהודים,והיו לבתי הקדש. לאחר כמה שנים בבתי ההקדש התבססו אט אט משפחות עולי תימן ,רכשו אדמות פרטיות והקימו במו ידם שכונה תימנית קסומה בת ארבעים וחמש בתים מדרום לבתי "עזרת נידחים" בה חיו ע"פ מסורת תימן חיים שקטים ושלבים  ובדו קיום ויחסי שכנות מעולים עם שכניהם הערבים

שלוות החיים בכפר נקטעה בחודש אב בשנת תרפ"ט עם פרוץ הפרעות הנוראיות בחברון כשהפורעים רוצים להתנכל ליהודים אך תושבי הכפר הערבים הגנו עליהם ולא הרשו ללהקות הפורעים לפגוע בהם לרעה, אך המצב החמיר איומי הכנופיות וההתנכלויות הלכו והחמירו ןלא היה ניתן לסמוך עוד על הבטחות השכנים הערבים ובלית ברירה עזבו אנשי הכפר את בתיהם והשתכנו כפליטים בעיר העתיקה .  בשנים תר"צ – תרצ"ח ניסו חלק מתושבי הכפר לחזור אל בתיהם וקימו דין ודברים עם ההנהגה היהודית בא"י ומחו על החרפה ועל הפקרתם וניתוקם מתושבי ירושלים אך המצב החמיר ובי"ד אב תרצ"ח עזב המשמר הבריטי את הכפר והשאיר את השכונה נטושה וללא הגנה,שלושה ימים לאחר מכן קבלו התושבים פקודה מן הממשלה הבריטית לעזוב את השכונה מייד , ארבעים איש הנותרים בכפר פונו אל העיר העתיקה וכפר השילוח נותר שומם. כיוון שעזבוהו תושביו היהודים שוב לא נתנו להם הבריטים  לחזור לכפרם, שכניהם הערבים בזזו את בתיהם ,עקרו את הדלתות והחלונות והרסו כליל חלק מהבתים .בטבת תרצ"ט יצא שלמה מדמוני מתושבי הכפר לראות את שלום ספר התורה שהחביא בביתו , בדרך גיא בן הינום גילוהו הערבים ורצחו אותו, באלול תרצ"ט חןלל בית הכנסת "אהל שלמה" שבכפר השילוח ערביי הכפר קרעו והשחיתו ושרפו את ספרי התורה וספרי הקדש,ומאז ועד עתה ממשיכים הפורעים הערבים במלאכת הביזה , שוכנים בבתי היהודים ומנסים ככל יכולתם לטשטש כל סימן וזכר מההתישבות היהודית במקום.

בעזרת צור ישראל וגואלו המקבץ נדחים ובונה ירושלים ברחמים האומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי , זכינו שקול התורה נשמע ומסיר עוולה וחרפה אשר כל לב יהודי בריא מרגיש – "עיר האלוקים מושפלת עד שאול תחתיה".

בשנת תרס"ה שבו תשע  משפחות להאחז במקום במאמצים גדולים,ועתה זכינו לשכלול הישוב בישיבה של תורה החוזרת למקומה והקשיים והצרכים עדיין מרובים.

בכולל שהוא בבחינת עשירי קודש עוסקים האברכים ובראשם הרב שמואל שטרן שליט"א בסדר מועד בעיון, ראשונים ואחרונים עד ההלכה.

המגמה היא להרחיב אוהלה של תורה , להוסיף אברכים השוקדים על לימוד התורה , ולאפשר מגורים בקרבת הישיבה.